אני רוצה לשתף אותך בעוד כמה גישות של ההורה במערכת החינוך. תשובתי מבוססת על הכתבה "יחסי הורים-בית ספר מנקודת מבט של החינוך הביקורתי" של חגית גור וגליה זלמנסון-לוי (2005). הן מציגות 6 מודלים לשותפות של הורים במערכת החינוך. 1. מודל ההורים כצופים- יש גבול ברור בין הורים למורים. המורים מציגים בפני ההורים את תוצאות העבודה של בית הספר כל תקופה ידועה (סופי, שלישי, סוף שנה), מספרים בפניהם את שבחיהם של ילדיהם או מדווחים על התנהגויות שליליות של הילדים. ההורים מוזמנים לאסיפות הורים, צפייה בהצגות ילדיהם, תערוכות. קבלת החלטות היא בידי המורים וההנהלה בלבד, תפקיד ההורה בבית הספר הוא פסיבי.
2. מודל ההורים כמשאב- בית הספר מבין שההורים יכולים לשמש כמשאב, שיכול לקדם את בית הספר ולהרחיב את מקורותיו. ההורים מתבקשים לתרום משאבים חומריים ורוחניים לבית הספר כדי להרחיב את אפשרויות הפעולה החינוכי המוצע לילדים. מפגש עם ההורים נקבע סביב הזהות שלהם כהורים. גבולות פחות נוקשים וכניסתם של ההורים לבית הספר נעשית בהזדמנויות מגוונות.
3. מודל ההורים הלומדים- בית הספר רואה בהורים כאוכלוסיית שותפים של יעד חינוכי. ככל שההורים ילמדו יותר הם יהיו הורים טובים והם יבינו את עבודה החינוכית של המורים בהשגת מטרות. במודל זה ההורים משתתפים בהרצאות שבית הספר מציע (הרצאות על תהליכי התפתחות הילדים, הרצאות על גיל המעבר, מעבר לכיתה א' וכו').
4. מודל הוועדים- מודל זה מכיר בזכויות ההורים על פי החוק שיש צורך לשתף את ההורים בתחומים מסויימים. יש יחסי שיתוף בין ועד ההורים להנהלת בית הספר. גישה זו מאמינה שההורים יכולים לתרום בקבלת החלטות בתחום החינוכי, שבעבר היה שמור רק למורים ומנהלים.
5. מודל התקשורתי-דיאלוגי- יש הליך מתמשך של שיח, בירור ושותפות עם ההורים. "ההורים רשאים לגשת אל מורים ומנהלים בכל עניין, הם יכולים להיות מעורבים ולהשפיע ולהביע את דעתם ולפעול למען שינוי יחד עם אנשי החינוך". במודל זה להורים וגם למורים משקל משמעותי השואף לשוויוניות בליבון בעיות. התקשורת במודל זה היא לא רק סביב ההישגים והתפקוד של ילדיהם.
6. מודל המאבק- כאשר האינטרסים של ההורים מתנגשים עם בהשקפת עולם החינוכי של בית הספר ומודלים אחרים נכשלו ובית הספר אינו מצליח להגיע להבנות עם קבוצת הורים בעלת אינטרס, הרואה את המציאות בצורה אחרת. ההורים נאלצים להוביל למאבק נגד המערכת (בין הורים למחנכת, בין הורים לכל בית הספר, התנגשות עם רשות מקומית ועם משרד החינוך וכו').
לגבי שאלתך איך אנחנו תופסות את מקומם של ההורים בגן, לפי מה שאני רואה ומתנסה בגנים שבהם אני עובדת, כל גן והגישה שלו. יש גנים שההורים הם רק במודל ההורים כמשאב, למשל: אם הגננת בקשה לקנות משהו או אמר אם יש הורה שעובד במפעל ויש שם חומרים שלא צריכים הם יכולים להביא לגן ואכן הם מביאים. יש הורים שהם נמצאים במודל כמו שציינת הורה כלקוח מגיע לגן וכל הזמן דורש דברים שלפי דעתו הוא צריך לקבל והוא אינו מקבל, זאת אומרת השירות הנדרש. ברוב הגנים שבהם אני עובדת כמו שציינתי ההורים הם שותפים בוועד של הגן ומקבל החלטות ביחד עם הגננת , מה הם מעוניינים להכניס לגן. כמו שציינתי בכל גן מתקיים משהו אחר תלוי באיזו עמדה ההורה בוחר להיות באותו גן: צופה, מנהל דיאלוג, לקוח, להיות בועד, להיות אוייב וכמו שגור זלמנסון-לוי קוראות לזה במאבק, משאב וכו'.
ביביוגרפיה גור,ח' וזלמנסון-לוי, ג', (2005), מודל ההורים כצופים, מודל ההורים כמשאב, מודל ההורים כלומדים, מודל הוועד, המודל התקשורתי ומודל המאבק,סמינר קיבוצים, עמ' 142-131.
הילה שלום רב!
השבמחקאני רוצה לשתף אותך בעוד כמה גישות של ההורה במערכת החינוך. תשובתי מבוססת על הכתבה "יחסי הורים-בית ספר מנקודת מבט של החינוך הביקורתי" של חגית גור וגליה זלמנסון-לוי (2005). הן מציגות 6 מודלים לשותפות של הורים במערכת החינוך.
1. מודל ההורים כצופים- יש גבול ברור בין הורים למורים. המורים מציגים בפני ההורים את תוצאות העבודה של בית הספר כל תקופה ידועה (סופי, שלישי, סוף שנה), מספרים בפניהם את שבחיהם של ילדיהם או מדווחים על התנהגויות שליליות של הילדים. ההורים מוזמנים לאסיפות הורים, צפייה בהצגות ילדיהם, תערוכות. קבלת החלטות היא בידי המורים וההנהלה בלבד, תפקיד ההורה בבית הספר הוא פסיבי.
2. מודל ההורים כמשאב- בית הספר מבין שההורים יכולים לשמש כמשאב, שיכול לקדם את בית הספר ולהרחיב את מקורותיו. ההורים מתבקשים לתרום משאבים חומריים ורוחניים לבית הספר כדי להרחיב את אפשרויות הפעולה החינוכי המוצע לילדים. מפגש עם ההורים נקבע סביב הזהות שלהם כהורים. גבולות פחות נוקשים וכניסתם של ההורים לבית הספר נעשית בהזדמנויות מגוונות.
3. מודל ההורים הלומדים- בית הספר רואה בהורים כאוכלוסיית שותפים של יעד חינוכי. ככל שההורים ילמדו יותר הם יהיו הורים טובים והם יבינו את עבודה החינוכית של המורים בהשגת מטרות. במודל זה ההורים משתתפים בהרצאות שבית הספר מציע (הרצאות על תהליכי התפתחות הילדים, הרצאות על גיל המעבר, מעבר לכיתה א' וכו').
4. מודל הוועדים- מודל זה מכיר בזכויות ההורים על פי החוק שיש צורך לשתף את ההורים בתחומים מסויימים. יש יחסי שיתוף בין ועד ההורים להנהלת בית הספר. גישה זו מאמינה שההורים יכולים לתרום בקבלת החלטות בתחום החינוכי, שבעבר היה שמור רק למורים ומנהלים.
5. מודל התקשורתי-דיאלוגי- יש הליך מתמשך של שיח, בירור ושותפות עם ההורים. "ההורים רשאים לגשת אל מורים ומנהלים בכל עניין, הם יכולים להיות מעורבים ולהשפיע ולהביע את דעתם ולפעול למען שינוי יחד עם אנשי החינוך". במודל זה להורים וגם למורים משקל משמעותי השואף לשוויוניות בליבון בעיות. התקשורת במודל זה היא לא רק סביב ההישגים והתפקוד של ילדיהם.
6. מודל המאבק- כאשר האינטרסים של ההורים מתנגשים עם בהשקפת עולם החינוכי של בית הספר ומודלים אחרים נכשלו ובית הספר אינו מצליח להגיע להבנות עם קבוצת הורים בעלת אינטרס, הרואה את המציאות בצורה אחרת. ההורים נאלצים להוביל למאבק נגד המערכת (בין הורים למחנכת, בין הורים לכל בית הספר, התנגשות עם רשות מקומית ועם משרד החינוך וכו').
לגבי שאלתך איך אנחנו תופסות את מקומם של ההורים בגן, לפי מה שאני רואה ומתנסה בגנים שבהם אני עובדת, כל גן והגישה שלו. יש גנים שההורים הם רק במודל ההורים כמשאב, למשל: אם הגננת בקשה לקנות משהו או אמר אם יש הורה שעובד במפעל ויש שם חומרים שלא צריכים הם יכולים להביא לגן ואכן הם מביאים. יש הורים שהם נמצאים במודל כמו שציינת הורה כלקוח מגיע לגן וכל הזמן דורש דברים שלפי דעתו הוא צריך לקבל והוא אינו מקבל, זאת אומרת השירות הנדרש. ברוב הגנים שבהם אני עובדת כמו שציינתי ההורים הם שותפים בוועד של הגן ומקבל החלטות ביחד עם הגננת , מה הם מעוניינים להכניס לגן. כמו שציינתי בכל גן מתקיים משהו אחר תלוי באיזו עמדה ההורה בוחר להיות באותו גן: צופה, מנהל דיאלוג, לקוח, להיות בועד, להיות אוייב וכמו שגור זלמנסון-לוי קוראות לזה במאבק, משאב וכו'.
ביביוגרפיה
גור,ח' וזלמנסון-לוי, ג', (2005), מודל ההורים כצופים, מודל ההורים כמשאב, מודל ההורים כלומדים, מודל הוועד, המודל התקשורתי ומודל המאבק,סמינר קיבוצים, עמ' 142-131.
אנה שפראן