מקצוע הגננת נתפש כעבודה עם ילדים וילדות. לכן מי שרוצה לעבוד איתם פונה למכללה בכדי לקבל את הכשרה המתאימה. ואכן במכללה מתמקדים בילד בהתפתחותו, צרכיו ועולמו הפנימי. בפועל הדברים הם שונים, הגננת עובדת גם עם ההורים, וכך עם כניסתה לעבודה היא צריכה לגבש הגדרת תפקיד שונה מתפיסתה הראשונית.
במהלך הקורס אעדכן אתכן במידע רלוונטי בהקשר של מעורבות הורים בעשייה החינוכית,
אשמח לשמוע את דעתכן בנושא
פרטים עלי
- הילה בוך
- מלווה את הבלוג של חנה טובי "טכנולוגיה ילדים ומה שבניהם" כעמיתה ולחלופין.
הי הילה,
השבמחקכמו שתיארת ההורים בימנו, אכן תופסים מקום נכבד במעורבותם בכל הקורה בגן או בבית הספר. יש לכך יתרונות וחסרונות.
אני חושבת שרצוי שילמדו במכללה קורס העוסק בהתמודדות עם הורים במערכת החינוך על מנת שלגננות ובמיוחד לאלו בראשית דרכן יהיו את הכלים להתמודד עם כל מיני סיטואציות שמזמנת העבודה מול ההורים בשטח.
בהצלחה. חנה טובי
הילה וחנה היי
השבמחקלדעתי החשיבה צריכה להיות ברמה של מדיניות חינוכית ממלכתית, כשיוחלט מיהם "הלקוחות" יהיה קל יותר לגבש דרכי עבודה וסדרי עדיפויות.
"זה התחיל בשני הורים..." משפט רב משמעות אריאלה
שלום הילה,
השבמחקאני חושבת שהצלחת לגעת בלב ליבו של אחד הקשיים העיקריים של המחנכות בכלל והמחנכות בגיל הרך בפרט.
ילד גן מגיע עם "עסקת חבילה": הוריו (לפעמים יש יותר משני הורים...)ולפעמים גם הסבים והדודים. גננת אשר לא תשכיל להבין ולקבל זאת לא תצליח לשרוד בעבודתה ולא משנה כמה היא נהדרת/משקיעה/אוהבת ילדים. כגננת ותיקה אני יכולה להעיד על שינוי בחשיבה שעברתי לגבי השאלה "מי הוא הלקוח?". בתחילה סברתי שהילד הוא הלקוח וכל האנרגיות שלי צריכות להיות מופנות אליו. כעסתי על הרעיון שיש "ליחצן" את העבודה להורים.
במהלך השנים נחשפתי לרעיון שמפאת גילו הצעיר של הילד, זה בלתי אפשרי לנתק את ההתייחסות אליו מהתייחסות להוריו. התלבטתי רבות כיצד לאפשר מעורבות הורית במידה שתספק אותם אך לא תפריע לי. לבסוף מצאתי את "שביל הזהב" שלי, שבו אני דואגת ליידע אותם במתרחש בגן (בעזרת מכתבים ודפי מידע בדואר האלקטרוני) ומאפשרת להם להיות שותפים בארועים בגן באמצעות שילובם ב"צוותי הורים".
הנושא חשוב, תודה שהעלת אותו!
גתית
הילה שלום.
השבמחקהגישה והתפיסה של הורה כלקוח – תפיסה המניחה שההורה הוא מקבל שירות ועל כן יש לשים לב האם הוא מרוצה/לא מרוצה מהשירות הניתן לו. והגננת היא ספק שירות. מקשה מאוד את העבודה במשרד החינוך,לא תמיד ניתן לישמור על מחויבת לשביעות רצון הלקוח. כשמערכת היחסים היא של ספק-לקוח.
כבעלת הידע ההסמכה והמחויבות המיקצועית אני צריכה להיות מיקצועית גם אם ההורה אינו מרוצה וחושב שנהגתי ללא שביעות רצונו.שיקולהדעת הוא שלי של צוות החינוך והפיקוח ההתחשבות ברצון ההורה קיימת אולם אינה מכרעת.בברכה חנה היאט
הורה כשותף – תפיסה המניחה עבודה משותפת לצורך קידום מטרות משותפות. שני הצדדים יוזמים מהלכים, שני הצדדים משקיעים בעניין המשותף. מערך מעין זה מחייב בנייה של אמון והדדיות ולא נותן מקום לאוטונומיה מקצועית של הגננת.
גבריאלי מפרידה בין שיתוף פעולה לשותפות. היא מצדדת בשותפות שיש בה חלוקת תפקידים ברורה ותחומי הפעולה במסגרתה מתוכננים היטב