"סוף הוא התחלה חדשה..."

ההתחלה בפתיחת הבלוג לא הייתה פשוטה כלל, למרות אהבתי האמיתית לכלי מופלא זה. בדיעבד אני חושבת שיש לכך מספר גורמים והגורם המשמעותי ביותר הוא החשיפה , כתיבת דעתי בנושא הבלוג די הגבילה אותי ולרוב קיוותי כי חברותיי יעשו זאת במקומי... והמפתח לפתיחות היא ללא ספק פתיחות.
אהבתי לקרוא בלוגים של אחרים ( למרות שלא תמיד הגבתי) הייתי מן קוראה סמוייה, ואני מניחה כי זה עניין של זמן והסתגלות. כמו הילד החשדן שלא נפתח במהירות ... בודק את השטח ואת הנפשות הפעולות ורק אחר כך מצטרף לחבורה.
בסיכומו של סימסטר אני חייבת להודות על ההתנסות הראשונית שבהחלט פתחה צוהר למשהו חדש רענן ועדכני. אין לי ספק שאעשה בו שימוש אם ברמה המקצועית וברמה האישית (כנראה שאז זה יהיה תחת שם בדוי) בכל אופן, כפי שכבר כתבתי בכותרת :" סוף הוא התחלה חדשה.." וברוח הדברים הללו מברכת את כולכן בהתחלות טובות יותר!!!
חופשה מהנה!
הילה בוך

מצגת לגלישה בטוחה...

תוך כדי שוטטות באינטרנט, מצאתי מצגת לגלישה בטוחה שפורסמה על ידי משרד החינוך.

שווה הצצה ... מחדד את היתרונות והסכנות הגלומים באינטרנט.
ושוב חשוב לי להדגיש כי אין הסכנות אמורות להרתיע אותנו, אלא להשאיר אותנו עם האצבע על הדופק...
בברכת: גלישה נעימה ובטוחה!

הורים עד כמה אתם ערים?

במאמרו של הורווביץ:
ישנה התייחסות לכתיבה אישית/ ציבורית, לקלות שבה ניתן לפרסם באופן " כשר למהדרין" את כל העולה על רוחך. ואני ברשותכם לוקחת את עניין זה צעד אחד קדימה, ומניחה בצד את העניין הלשוני דקדוקי...
ומעוניינת לדון בסכנה של מסירת מידע פרטי של ילדכם באתרים כאלה ואחרים. היום זה כבר ברור שעבריינים מסתובבים באינטרנט באופן חופשי.
ישנה תחושה מוטעת ביסודה שאנו ההורים חושבים :" הילד בבית הוא מוגן"
הוא לא באמת מוגן! וכאן תפקידנו כהורים וכמחנכים להיות מודעים ולחנך ", להרתיע ולספר על הסכנות האיומות באמת, שקיימות במרחב הוירטואלי
...
לא מזמן הייתה כתבה בטלויזיה על נושא זה, ואמא אחת ספרה כי בתה פנתה אלייה בשאלות מוזרות כגון : מה זה יחסים אינטימיים...וכדומה. לאם נדלקה נורה אדומה והחלה לחקור את בתה,הבינה מיד כי מדובר בסוטה ולא הסתפקה ב"להציל" את בתה בלבד.היא החלה לגלוש באתר( שמיועד כמובן לילדים) ולצו'טט עם אותו בחור ולבסוף הביאה להסגרתו במשטרה
לצערנו הרב, לא כל הסיפורים מסתיימים " בהפי הנד" תפקחו את העיניים תעקבו לצד ההסבר והחינוך.

שווה קריאה

חברה יקרה, מירב בית און שלחה לי כתבה מעניינת. אני מזמינה אתכם לקרוא ולהתרשם וכמובן להגיב:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3853432,00.html

הורים ואינטרנט

ברצוני להתייחס לתפיסה של ההורים בנוגע לאינטרנט כפי שנכתב במאמר " אינטרנט בגני הילדים"(2001) "ממחקר שהתפרסם לאחרונה נמצא שלמעלה מחמישים אחוז מההורים האמריקאים בעלי הגישה לאינטרנט Telocity, ) טוענים, כי יש להגביל את גלישת הילדים ולפקח עליה; רק אחוז אחד מאמין בגלישה חופשית
2001 ). מעל ל 90- אחוזים טוענים שיש להגביל את זמן הגלישה של הילדים באינטרנט, ואילו 82אחוזים חושבים כי יש גם לפקח על תוכן הגלישה, על מנת שלא לחשוף את הילדים לתכנים לא נאותים.:"
מנתונים אלה עולה כי נושא האינטרנט אינו מגובש לחלוטין והורים אינם יודעים כיצד להטמיע נכונה כלי זה. על מנת שהילד אכן יפיק את המקסימום למידה עליהם להיות נוכחים ושותפים לתהליכים, אין זה מספיק להגביל בשעות הגלישה ו"לפקח" על האתרים בהם גולשים. אם האיטרנט הופך להיות סוג ל"בייביסיטר" אנו לדעתי מחמיצים את הלמידה ובגדול.
על כן, כגננות מחובתנו לעלות סוגייה זו לדיון עם ההורים ולהנחות אותם כיצד לעשות זאת באופן ראוי ופרודוקטיבי.

איך אתן תופסות את ההורה בגן?

מחקרים ומאמרים רבים עוסקים בניסיון להגדיר את האופן בו תופסים המורים את ההורים ואת מערכות הגומלין בין ההורים להורים מתוך הנחה שהתפיסה משפיעה על אופן הפעולה. להלן מספר דוגמאות:
תפיסת ההורה
הורה כלקוח – תפיסה המניחה שההורה הוא מקבל שירות ועל כן יש לשים לב האם הוא מרוצה/לא מרוצה מהשירות הניתן לו. הגננת היא ספק שירות. עליה לזהות צרכים והיא מחויבת לשביעות רצון הלקוח. מערכת היחסים היא של ספק-לקוח.
הורה כשותף – תפיסה המניחה עבודה משותפת לצורך קידום מטרות משותפות. שני הצדדים יוזמים מהלכים, שני הצדדים משקיעים בעניין המשותף. מערך מעין זה מחייב בנייה של אמון והדדיות ולא נותן מקום לאוטונומיה מקצועית של הגננת.
גבריאלי מפרידה בין שיתוף פעולה לשותפות. היא מצדדת בשותפות שיש בה חלוקת תפקידים ברורה ותחומי הפעולה במסגרתה מתוכננים היטב.
(גבריאלי, י. ההורה כשותף או לקוח, הד הגן, סיון תשנ"ז)

ההורה כאויב – יש להילחם נגדו ולהתגונן מפניו.
הורה כלקוח - יש לספק את צרכיו, להקשיב לציפיותיו ולהתחשב בהן.
הורה כמשאב – יש לנצל את כוחו, את כישרונו, את יכולתו הכלכלית.
הורה כשותף – צריך לקיים איתם יחסי שוויון בקביעת מדיניות ויישומה.
עמית מצדד בשותפות וטוען שהיא מחייבת בניית הערכה וכבוד הדדיים, חלוקת תפקידים, שמירה על אוטונומיה והתחשבות.
מתוך מעורבות בעירבון מוגבל (עמית 2005)

ואיך אתן תופסות את ההורה? אשמח באם תביאו דוגמאות ורעיונות
הילה